"כבת למשפחה של ניצולי שואה לקיומה של מדינה יהודית יש חשיבות גדולה עבורי."

המרואיינת – סוניה בלומפילד (Sonia Bloomfield), פרופסור לאנתרופולוגיה תרבותית באוניברסיטת מרילנד. נולדתי בריו דה ז'נרו, ברזיל, בשנות ה-50. אני גיאוגרפית, בעלת תואר שני באנתרופלוגיה תרבותית (עבודת המאסטר שלי עסקה בקהילת הבריזלאים שמגדירים את עצמם כצאצאי אנוסי ספרד והחליטו להיות יהודים) ובעלת תואר דוקטור באותו תחום. כמו כן פרסמתי מחקר על הקיבוץ הדרום אמריקאי הראשון.

איזו חשיבות יש לדעתך, אם בכלל, לקיומה של מדינה יהודית, עבורך אישית ועבור היהודים בעולם ככלל?

"קיומה של ישראל הוא יסוד בסיסי עבור כל היהודים, בכל העולם, גם מבחינה רוחנית וגם כמקלט פיזי בעת מצוקה."

האם את חשה מחויבות להבטחת קיומה של מדינת ישראל?

"לחלוטין! למעשה אני מאוד פעילה באתרי אינטרנט ובתקשורת הבריזלאית וכותבת ומדברת בכל במה העומדת לרשותי."

האם את משייכת את עצמך לזרם דתי מסוים? 

"רגשית ואינטלקטואלית אני נוטה לזרם החסידי (חב"ד) אבל אני לא מנהלת אורח חיים של יהודי אורתודוכסי. עם כל הכבוד לכל שאר הזרמים ביהדות אני סבורה שהזרם האורתודוכסי הוא הדרך להבטיח את קיומו של העם היהודי לטווח הארוך. עם זאת אני סבורה שעל האורתודוכסים להיות יותר פתוחים להתמודדות עם הסיטואציות המאפיינות את החיים בגלות: נישואים מעורבים (הם קורים), גיור וכו'. אני גם סבורה שצעירים חרדים אורתודוכסים צריכים להתגייס לשירות חובה בצה"ל באופן כזה או אחר."

האם את חשה אחריות מוסרית למדיניותה ופעולותיה של ישראל (דוגמת האופן בו היא מנהלת את הסכסוך הישראלי-פלסטיני)?

"לא. אני סבורה כי כיהודיה החיה בגלות אני צריכה לתמוך בישראל ברוב המקרים והנסיבות. מכיוון שאני לא חיה בישראל אין לי זכות לבקר את מדיניותו של השלטון הדמוקרטי והנבחר בישראל."

להשקפתך, מהי השגיאה העיקרית שעושים ישראלים בהבנת מציאות חייהם של יהודים מחוץ לגבולות ישראל?

"יהודים שחיים בתפוצות, אם מבחירה ואם מכורח הנסיבות, לרוב אינם מובנים היטב על ידי הישראלים. זוהי בעיה מכיוון שישראל זקוקה לתמיכה בינלאומית וזקוקה לסיוע ספציפי מקהילות יהודיות ברמה הלוקאלית. דבר נוסף שתפס את תשומת ליבי בביקורי האחרון בישראל (ספטמבר עד דצמבר 2015) הוא ההאצה בתהליך האורבניזציה והאוכלוסיה הגדלה במהירות. אם כל היהודים יעלו לישראל תיווצר בעיה סביבתית אמיתית."

כיצד היית מתארת את מדיניותה של ישראל (באופן רשמי ובפועל) בנוגע ליחסיה עם יהדות התפוצות?

"יהודי הגלות לא זוכים לתשומת לב מצד ישראל, הדבר מתבטא בין היתר בהיעדר פעילות ישראלית בפעולות דיפלומטיה והסברה מול הציבור הרחב. קהילות יהודיות בתפוצות צריכות לקבל הכשרה (במיוחד בני הדור הצעיר) בהתמודדות עם תעמולה שלילית מצד ה-BDS וארגונים אנטישמיים אחרים.

"עבדתי עם השגרירות הישראלית בברזיל במספר תקופות ותמיד היתה בה מצוקת כוח אדם (מעט מאוד דיפלומטים) והעובדים המקומיים תמיד זכו לשכר מאוד נמוך (מלבד חריג אחד או שניים) ולא זכו להכשרה על מנת להתמודד עם סוגיות הנוגעות לתרבות הישראלית, להיסטוריה הישראלית וכו' (למעשה מעט מאוד מהעובדים המקומיים היו יהודים)."

להשקפתך האם יש למדינת ישראל מחויבות להגן ולסייע לקהילות יהודיות במצוקה?

"זה תלוי בצורך. 1- אם מדובר באיום פיזי בטחוני אני סבורה שישראל צריכה לעשות כל מה שביכולתה על מנת לסייע לבני אותה קהילה לעלות לישראל. 2- אם מדובר במצוקה כלכלית, קהילת יהודי ארה"ב בדרך כלל תתגייס לסייע. 3- אם מדובר בצורך תרבותי/רוחני ישראל יכולה לסייע על ידי שליחת שליחים חדורי מוטיבציה שיספקו הכשרה, יקימו אתרי אינטרנט בשפה המקומית וכו'."

האם ביקרת אי פעם בישראל? כיצד תסכמי את רשמייך מן המציאות הישראלית?

"ביקרתי בישראל מעל 30 פעמים. גרתי בקיבוץ כמתנדבת בזמן שעבדתי על עבודת הדוקטורט שלי. גרתי במלון קטן ברמת אפעל (יד טבנקין), גרתי בקיבוץ עם חבר קיבוץ וגם ערכתי ביקורים לתקופות קצרות יותר. המציאות בישראל משתנה כל הזמן כך שקשה לדבר על מציאות אחת.

"מה שאני מרגישה באופן עמוק, כתוצאה ממגע קרוב עם הישראליות היא כי קיים צורך לקיים פעולת נגד להשפעה הפוסט-ציונית בציבור הישראלי על מנת שהישראלים יהיו גאים יותר במדינתם ובהישגיהם של מייסדי המדינה. השחיקה של האידיאולוגיה הציונית ברורה לי לגמרי ואני רואה בכך תופעה שלילית. אוקיי, אני מבינה שהציונות היא אידיאולוגיה שנויה במחלוקת, אבל היא צריכה להיות מקור לגאווה לא מקור לשנאה עצמית."

האם תוכלי לספר מעט על הקהילה היהודית בעירך? האם מתקיימת בה פעילות מאורגנת?

"אני חיה בין שני עולמות, ברזיל וארה"ב. בברזיל הקהילה שלי היא בעיר ברזיליה, אף שאני בקשר גם עם קהילות אחרות באמצעות חברותי בארגון בני ברית והמאמרים שאני מפרסמת. בריזיליה היא בירת ברזיל ולמרות שממוקמת בה השגרירות הישראלית לקהילה היהודית אין מבנה מתאים לארח אירועים, לכנס מסיבות עיתונאים. גם לקהילה הרפורמית וגם לקהילת חסידי חב"ד יש מבנים קטנים.

"כאשר גרתי בברזיליה כיהנתי כפרופ' באוניברסיטת ברזיליה הזמנתי כמה חוקרים ומרצים ישראלים להשתתף בכנסים והייתי צריכה לארח אותם בביתי הפרטי ולפעמים גם לשלם מכיסי על כרטיסי הטיסה שלהם מריו דה ז'נרו או סאו פאולו לברזיליה. יש צורך חזק בנציגות יהודית חזקה בעיר הבירה, כלומר מבנה עם אולם כנסים ראוי וספריה. המבנים הקיימים דלים מאוד."

האם יש דבר מה שתרצי להוסיף?

"אני חושבת שאנשים אשר עובדים במשלחות הישראליות ברחבי העולם צריכים גם להישמע, גם אם הם אינם יהודים. אלה אנשים אשר עומדים במגע ישיר עם האוכלוסיה המקומית לתקופות זמן ארוכות ועל כן יכולים לספק תובנות טובות לגבי מה נדרש על מנת לקיים מסעות הסברה ודיפלומטיים יעילים. אין בכך לומר שמנהיגי הקהילות היהודיות פטורים ממתן משוב אף הם, אך התובנות שלהם יהיו שונות.

נושא חשוב נוסף הוא הקבוצה הנקראת 'אנוסים'. הכנסת קיימה ישיבה בעניין בספטמבר 2015 ומכללת נתניה הקימה מוסד ללימודי אנוסים ומורשת ספרד. אני תמיד נדהמת אל מול מספרם של האנשים המכנים את עצמם 'בני אנוסים' ומבקשים לשוב לחיק היהדות. אני מאמינה שגם אם הם לא ישובו ליהדות הם יכולים לשמש כמקור עצום לתמיכה בישראל במדינותיהם (בברזיל לבדה מספרם מוערך בכ-30 מיליון איש)."