נסיוני ככותב תוכן כולל גם כתיבה ועריכת ידיעות חדשותיות וכתבות מגזיניות עבור אתרי תוכן שונים. במסגרת זו עסקתי גם בכתיבת כתבות המסקרות אירועים וכנסים בתחום העסקי. לפניכם כתבה המסכמת את אירועי ועידת Socialize15. הכתבה פורסמה במגזין "כלכליסט-אינסיידר".

היינו שם: ועידת Socialize15 בתל אביב

יום רביעי, תשע בבוקר, שמש מחממת את הרחבה מול היכל תיאטרון הבימה, ויושבי הקפה, רוכבי האופניים וצועדי הבוקר מדגמנים בשלמות את סטריאוטיפ הבועה התל אביבית. בתוך היכל הבימה, מול עמדת הרשמה לכנס Socialize15, נאספים אנשים מהצד השני של המפה הסטריאוטיפית – אלו שמסתכלים ישירות אל חצי הכוס הריקה של המציאות הישראלית ומבקשים לשנות. איך לשנות? הפורמט הנכון לשינוי חברתי בישראל נמצא, כך על פי מארגני הכנס במודל היברידי, בשם – זהירות מילת טרנד מלפנים – עסקים חברתיים.

אז מה זה בעצם עסק חברתי, ואיך מבחינים בינו ובין עסק רגיל? את התשובה לשאלה הציגה קרן ליטני, יוזמת הכנס, כבר בנאום הפתיחה – נכון לעת זו מסתבר כי אין הגדרה מוסכמת אחת וההגדרות המקובלות מתחלקות בין גישה מכלילה – עסק חברתי הוא כל עסק הפועל גם כדי לייצר תועלת חברתית ממשית, ובין גישה מצמצמת – עסק חברתי הוא עסק הפועל לייצר תועלת חברתית ממשית, וכל רווחיו מושקעים בחזרה בפעילותו (ולא מועברים כדיבידנד לבעלים).

זו השנה השנייה שבה נערך כנס Socialize, ועל פי כמות היזמים, אנשי ההון ובעלי התפקידים שהתייצבו, אפשר לקבוע שמודל העסקים החברתיים יצא כבר מאיזור האנקדוטה, ומתחיל לתפוס חלק גדול יותר ויותר בפעילות החברתית בישראל, במיוחד במה שנוגע לחיבור בין פעילות זו לבין קהילת ההייטק הישראלית. האם מדובר בתהליך חיובי? אנשי היזמות החברתית טוענים כי עסקים חברתיים הם דרך יעילה לייצר שינוי חברתי מתמשך ללא תלות במשאבים חיצוניים (תרומות, תקציב ממשלתי וכו'), ראייה סקפטית יותר תראה במונח החדש מהלך שיווק ציני שמנסה לשים תחפושת אידיאליסטית על המניע העסקי הבסיסי – עוד רווח לבעלים. גם יום שלם של הרצאות ודיוני פאנל לא הצליח לגבש אצלי עמדה חד-משמעית.

זמן קצר לאחר תחילת הכנס עלה על הבמה היזם אופיר הראל, שפיתח אפליקציית מסרים מיידיים מבוססת סמלים גרפיים, שנועדה לסייע לילדים המתקשים בתקשורת בינאישית. את פיתוח האפליקציה חיבר הראל לסיפורו האישי כאב לילד הנמצא על הספקטרום האוטיסטי. באופן מתבקש, הדוגמאות האישיות מחייה של משפחת הראל לחצו בכוח על בלוטות הרגש וההזדהות, באופן שהיקשה לפקפק בכנות הכוונות מאחורי היוזמה, אבל גם מבט קר העלה תובנה דומה –  גם אם שיווק האפליקציה יניב ליזמים רווח כספי מסוים, השורה התחתונה עדיין תהיה תועלת אמיתית לעשרות אלפי ילדים ברחבי העולם.

דוגמא לשימוש ליברלי יותר בתואר "חברתי" הגיעה בהמשך היום, כאשר עלה לבמה איש העסקים אבי כץ, שמאז השקת רשת קופיקס נמצא בסבב הופעות מתמשך בכנסים וימי עיון. את הרצאתו הקדיש כץ להצגת העסק החדש בקנה ("עסק שעוזר לאנשים") – סופר קופיקס, סופרמרקט שיציע מוצרים באריזות קטנות ובמחיר קבוע של 5 ש"ח. קונספט שיווקי מעניין? אולי, מקור לתועלת חברתית ממשית? בואו לא ניסחף. למרבה הצער התברר שגם קהל של יזמים חברתיים ימחא כפיים בהתלהבות למרצה אסרטיבי שמדבר בטון משוכנע מספיק. שאלות רלוונטיות – דוגמת מה יהיה גובה המשכורת שיקבלו הקופאית בסופר קופיקס, או האם תפעל הרשת החדשה על פי עקרונות סחר הוגן – לא הועלו לדיון.

טקסט פוליטי

ככל הנראה במטרה להשיג עוד סיקור תקשורתי לכנס, החליטו המארגנים לשבץ ברשימת הדוברים גם שלושה פוליטיקאים: שר האוצר לשעבר יאיר לפיד, נושא דגל הסלולר משה כחלון ופרופ' עמנואל טרכטנברג. כל אחד מהשלושה קיבל מספר דקות למונולוג קידום עצמי על הפודיום, לאחריו הוצב לראיון קצר עם העיתונאי דרור פויר.

כתב פוליטי אולי היה מופתע מכך פחות, אבל קשה היה להתעלם מהאופן המרשים שבו הקפידו הדוברים להתעלם מנושא הכנס (יזמות חברתית כאמור), ומשאלותיו המגומגמות של פויר, תוך חזרה מונוטונית על דף המסרים הקבוע. את השיעמום הקשה שהוא פוליטיקאים מדברים אל ועל עצמם, איזנה החלטה ייחודית של מארגני הכנס – שיבוץ קטעי מחול בין ההרצאות, בכיכוב צמד רקדנים: נדב צלנר ומורן מולנר. היה משעשע ומהנה כאחד.

 מה למדנו?

• עסקים חברתיים הם הטרנד הנוכחי בפעילות החברתית בישראל.
• פוליטיקאים בתקופת בחירות הם מרואיינים גרועים במיוחד.
• מופע מחול הוא תוספת מומלצת לכל כנס.
• גם בעולם היזמות החברתית נשים מתלבשות הרבה יותר טוב מגברים.